סיפור על יהודי, רחוב, תרנגולת וספר תפילה

י. ה. הוא חבר יקר שלי. מהיותר יקרים. הוא איש עתיר פעלים ורב-זכויות וארץ ישראל חבה לו חלק מהסיבות מדוע כדאי לחיות בה. הוא עוסק ומצוי בתחומים שונים, החל מהסטוריה וכלה בפילוסופיה ואוצר נכסי הרוח שלו יכול למלא כמה מדפים בספריה הלאומית.
לכן גם הקשבתי רוב קשב כאשר לפני מספר ימים התפנה כדי לחלוק עימי סיפור קצר: "זה לא אני המצאתי", הוא טרח להעמיד דברים על דיוקם, "אבל הסיפור טוב!"
"בעיבורה של עיר", כך מתחיל הסיפור, "עומד יהודי עב-זקן בשעת בין-ערביים של ערב יום-הכיפורים ושתי ידיו אוחזות, ביד הימנית ספר תפילה יקר-ערך, ביד השמאלית תרנגולת מפרפרת לסעודה המפסקת. החורף מקדים אותה שנה את זמנו ובשעה זו ממש בה מתרחש סיפורנו יורדים זרזיפי גשם מהשמים ושלוליות של מים ובוץ ממלאות את הרחוב.
בכל המסופר עד כה אין רבותא, שכן העיר עיר, הרחוב רחוב והאיש איש, והעובדה שמדובר בערב יום הכיפורים אינה מעלה ואינה מורידה. אלא שאז, באופן מופלא שאין לו כל הסבר, לפתע פתאום, משתחררים מכנסי האיש מאחיזתם במותניו ורגליו החשופות מתגלות לעיני כל.
ראו תמונה: רחוב של עיר, יהודי במרכזה ויום כיפור בפתח, ידו האחת בתרנגולת והשנייה בספר תפילה והמכנסיים, אבוי, משתלשלים להם מטה. ירצה להרימם ביד שמאל, תברח התרנגולת. ירצה להרים בידו הימנית, וספר התפילה יונח חלילה בבוץ. לא ירים את המכנסיים, ילך ומכנסיו משולשלים נכרכים אחריו לכל אורך הרחוב עד ביתו? מה יעשה..?"
י.ה. הוא חבר יקר שלי. הרי בכך פתחתי. אולם גם לחברות שלו ישנם גבולות, במיוחד כשזה נוגע לסיפור טוב. ולכן כאשר הוא מגיע למה שנראה כסיום הסיפור, הוא מסובב את גבו ומתרחק.
"רגע", זה אני שרץ אחריו חסר סבלנות, "מה הוא עשה..?"
"היהודי?", י.ה. מאיר אלי פנים, נהנה לראותני בחולשתי, "היהודי? מה הוא עשה? אתה לא יודע? האמת היא שגם לי אין מושג, אבל בטוח שאם היית הולך היום למקום בו עמד, כבר לא תמצא אותו שם".
- - - - - - - -
לחלק גדול מאיתנו יש דפוס חשיבה שעל פיו, כשיש בעייה צריך לעשות משהו כדי לפתור אותה. אנחנו בודקים וחוקרים, מעלים נתונים, פותחים אפשרויות, בוחרים פתרון ופועלים כדי ליישמו. השאלה אותה עורר הסיפור אצלי היתה, האם יתכן שבין האפשרויות שאנו מעלים לפתרון, יש גם אפשרות אחת המציעה, פשוט, לא לעשות כלום, כי לדברים יש לפעמים דרך להסתדר מעצמם..!
... לפחות אצל יהודי אחד שעמד במרכז הרחוב זה עבד. אין לנו מושג אם פתר את הבעייה בעצמו, אולי נעזר באחרים, אבל בכל מקרה, הבעייה נעלמה.

ומה היה קורה אילו מאמן היה נקלע לרחוב ורואה את המתרחש לנגד עיניו? ומה היה קורה אילו התבקש על ידי היהודי לסייע בידיו?
קרוב לוודאי שהיה פותח בבירור קורות החיים של היהודי, בהמשך מברר את מטרותיו בחיים ואת המשאבים העומדים לרשותו על מנת להשיגן, בהמשך היה חופר כדי לחשוף אמונות מגבילות ומחשבות חוסמות, ורק דבר אחד כנראה לא היה עולה בדעתו:
פשוט לגשת, להושיט את ידיו ולהציע "שמא היה רוצה כבודו שאחזיק לרגע את התרנגולת ואת ספר התפילה עד שיקשור את מכנסיו שנית..?"

אתם כאן: דף הבית הבלוג סיפור על יהודי, רחוב, תרנגולת וספר תפילה